למה אנו מבצעים על גרמי החימום של השירותים בדיקות של “עינוי באמצעות אדים”
בואו נהיה כנים: השירותים הם סיוט עבור רכיבים אלקטרוניים. יש שם אדים עבים, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, והטמפרטורות משתנות במהירות – מקפאה לחמה – בתוך שתי דקות בלבד.
אם האטימה אינה מושלמת, או אם יש סדק קטן ובלתי נראה בצינור הקוורץ, אז גרם החימום יפסיק לעבוד. הוא לא רק יפסיק לעבוד – הוא עלול גם לגרום לקצר חשמלי, בדיוק ברגע שאתם עומדים שם, עטופים במגבת.
הבעיה עם הלחות
מים וחום עז? הם לא מתאימים זה לזה.
כך זה קורה: האדים חודרים דרך האטימות ונערמים על הרכיבים החשמליים. כשמפעילים את המתג והנורה דולקת, הלחות מתאדה. אך היא משאירה אחריה מינרלים. אותם משקעים יוצרים מסלול לחשמל לעבור למקומות שאליהם הוא לא אמור להגיע.
לכן אנו משתמשים בבדיקות של חום ולחות. אנו למעשה “כולאים” את גרמי החימום בסאונה בעלת לחות גבוהה, ומפעילים אותם שוב ושוב. אנו מעדיפים שהמכשיר יכשל במעבדה שלנו, ולא בשירותים של הלקוח.
העניין הוא באטימות
אנו משתמשים בזכוכית קוורץ איכותית ובגז הלוגן כדי לשמור על חום גבוה. אך הזכוכית אינה המקום שבו בדרך כלל נוצרות בעיות.
האזור המסוכן באמת הוא המקום שבו הנורה נמצאת ביחס למעטפת העמידה בפני מים. שם אנו מרכזים את בדיקות העמידות שלנו. אנו לוחצים על האטמים והחומרים הדביקים עד לנקודת השבירה, כדי לראות אם הם יתכווצו, יתעוותו, או יאפשרו לאוויר לחדור. אם חוט נרפה בגלל התרחבות החום, זה אומר שהמכשיר כשל. פשוט ככה.
האיזון הנדרש
יש כאן סוג של פשרה.
כדי שמכשיר יהיה עמיד לחלוטין בפני מים, צריך להוסיף עוד חומרים. אם המעטפות המגנות יהיו עבות מדי, לא יהיה אפשר להשיג אטימה מושלמת, וכך נאבד חלק מהחום הישיר שנוצר. זו מעין מלחמה בין “אטימות מושלמת” לבין “חום אמיתי”.
אנו לא אוהבים לנחש כמה זמן מכשיר יכול לעבוד. על ידי בדיקת הרכיבים בתנאי לחות גבוהה, אנו מוודאים שהחוטים לא יהפכו לשבירים, ושהבידוד יישאר במקומו.
זו הדרך היחידה להיות בטוחים שגרם החימום לא יגרום לקצר חשמלי בפעם הראשונה שהחדר נהיה חם מדי.